<h1>רבינו ירוחם נכ"ז ח"ב</h1>
<h2>דף ח:</h2>
הבעל עושה שליח לחרטת נדרי אשתו שבינה לבין אחרים והולך הוא אצל החכם ומתיר לו שלא בפניה פשוט בנדרים. הבעל אינו יכול להתיר במקום חכם נדרי אשתו שנדר' בינה לבין אחרי' דאשתו כגופו פשוט בנגעי' וכן בירוש' וכן כתב הרמב"ם אשה שאמר' לבעלה להתיר לה נדרי' שבינה לבין אחרים שאין הבעל יכול להתירם אינו יכול לילך לפני חכם להתיר לה אלא אם כן מיכנפי רוצה לומר שימצא אות' מקובצין דכיון שאין הבעל צריך לפרסם הדב' ולחזר אחריה' אינה מקפדת אבל אם הבעל צריך לכנפם רוצה לומר שאינם מקובצי' לא דכיון שצריך לפרסם הדבר ולחזר אחריה' היא מתבישת ואדעת' דהכי לא נתחרטה פשוט בנדרים וכן פירש הרבי אליעזר ממיץ.
<h2>דף סז.</h2>
נער' המאורסה אביה ובעלה מפרין נדריה ביחד ואפילו נדרה קודם שנתארסה אף על פי שאין הבעל מפר במוקדמין דוקא אחר שנשאת אבל בעודה אורסה מפר במוקדמין עם אביה אבל אם קיים א' מהם אפילו אם חזר ונשאל על הקמתו אינו יכול להפ' אפילו יפר השני עמו פעם אחרת פשוט בנדרי'. ומה שכתבתי שאפי' חזר ונשאל על הקמתו שאינו יכול להפר אפילו יפר השני עמו כך כתבו הרמב"ם והרא"ש ויש אומרים שנתבטלה הפרת האח' מאחר שקיים האחר ואם נשאל על הקמתו צריך שיחזרו שניהם להפר כאח'. וכתב הרמב"ם דהא דאמרינן דאביה ובעלה מפרין נדריה כאחד אין האב יכול להפר אם לא שמע ביום ששמע בעל וכן הסכימו קצת מהפוסקי' ויש אומרים דאם שמע האב והפ' דהויא הפרה דכל אחד מפר ביום שמעו.
<h2>דף סח.</h2>
מת הבעל קודם ששמע או שמע והפר או שתק ומת ביום שמועה נתרוקנה רשות לאב ומפר ביום מיתת הבעל אבל קיים בעל ומת או מת ביום שלאחר שמוע' לא נתרוקנה רשות לאב. הפר האב ומת אפילו שמע הבעל קודם שמת האב לא נתרוקנה רשות לבעל הפר האב ביום שמעו ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל אין האב חוזר להפר חלקו של בעל. ובעל מקלש קליש ולא מיגז גייז לפיכך אם נדרה משני זתים ושמע ארוס והפר לה ואכל' אותם אינה לוקה אבל איסורא איכא. וכן אם שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמו' עד שמת האב אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר אלא בשותפות מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל כמו שכתבתי אבל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ומפר האב לבדו. ואם חזרה ונתארסה בו ביום וכן לכמה ארוסין אביה והארוס האחרון מפרין נדריה אפי' שמען הארוס הראשון קודם שמת פשוט בנדרים ועוד פשוט [לקמן ע' ע"א] כי בזה יש כח לאב מן הבעל ויש דברים אחרי' שיש כח לבעל מן האב שהאב אינו מפר לבתו בוגרת והבעל מפר לאשתו בוגרת. ועוד פשוט [לקמן ע"ב ע"ב] דרך ת"ח עד שלא היתה בתו יוצא' מרשותו אומ' לה כל הדברים שנדרת בביתי הרי הן מופרין וכן הבעל אומר לה קודם שתכנס לרשותי הרי הן מופרי' לפי שהארוס יכול להפר בקודמים ומשנשאת אין הבעל יכול להפר בקודמים.
<h2>דף סט.</h2>
נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר ואם אמר קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הראשון השני חל כך פשוט וכן הסכימו רוב הפוסקים פירוש נשאלין על ההקם בו ביום אבל לא למחר דלא עדיף משותק ע"מ למיקט. אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה אין כאן לא הקמה ולא הפרה מוכח בנדרים וכן הסכימו רוב הפוסקים והרבי אליעזר כת' דהקמ' לאו כלום היא אבל ההפרה הפרה וראשון נראה עקר. ועו' פשוט קיים ליכי ומופר ליכי בבת אחת אין כאן לא הקמה ולא הפר' אמ' קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר או קיים ליכי שעה אחת ומופר ליכי לאחר שעה בכל אלו בעיא ולא איפשיטא בנדרים ואזלינן לחומרא.
<h2>דף עא:</h2>
נדרה ושמע בעלה וגרשה והחזיר' בו ביום בעיא ולא איפשיטא בנדרים אי גרושין כהקמה ואינו יכול להפר אי גרושי' כשתיקה ויכול להפר ואזלינן לחומרא ואינו יכול להפר דגירושין כהקמה.
<h2>דף עג.</h2>
חרש שאינו שומע אינו יכול להפר פשוט בנדרים. וכל אדם אם לא שמע הנדר בעיא ולא איפשיטא שם הילכך אינו יכול להפר והרמב"ן כתב דאיפשיטא ויכול להפ' והרא"ש תפש הראשון עקר ומכל מקום אם אחר שהפר שמע אינו צריך לחזור ולהפר כשישמע. אין אדם מפר לשתי נשיו (בא') [בב"א] פשוט בנדרים וכן כתב הרמב"ן. אין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו ואפילו הגיע זמן כגו' בוגרת ששהתה י"ב ואלמנה שלשי' ואוכלות משלו אינו מפר וכן שומרת יבם ואפילו ליבם אחד אינו מפר ואפילו עשה בה מאמר פשוט בנדרים.
<h2>דף עה.</h2>
האומר לאשתו כל נדריך מכאן ועד שאבא ממקום פלוני יהיו קיימין או מופרי' לא אמר כלום. והבעל אינו יכול לעשות שליח להפר נדרי אשתו ואפילו בנדרים שכבר נדרה וכל שכן בנדרים העתידי' כגון שיאמר לאפטרופוס כל הנדרים שתדור אשתי עד שאבא ממקום פלוני הפר לה שאפי' הוא בעצמו אינו יכול להפר בנדרים העתידים לידור כמו שכתבתי פשוט בנדרים וכן כתב רי"ף והרמב"ן וכן פשוט במציע' ובנזי'.
<h2>דף עו:</h2>
הפרת נדרים כל היום ולא מעת לעת הילכך אם חשכה אינו יכול להפר פשוט בנדרים וכן כתב רי"ף, ויש אומרים מעת לעת וראשון עקר וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט למ"ד כל היום מפרין נדרי' בשב' אפילו שלא לצורך השבת וכן פשוט בשבת.
<h2>דף עז:</h2>
נדרה שלא בפני בעלה ושמעה בעלה והפר לה והיא לא ידעה הויא הפרה פשוט בנדרי' ובנזיר. אמר כל נדרי' שנדרת אי איפשי בהן אין כאן נדר לא אמ' כלום עד שיזכור לשון הפרה. אמר יפה עשית אין כמותך ואם לא נדרת מדירך הויא הקמה דהקמה בכל דהו דאפילו שתיקה די פשוט בנדרים. א' חול וא' שבת אם אמר לאשתו טלי ואכלי מופר ובלבד שיבטל בלבו והנכון שיאמר בחול בפי' מופר ליכי ובשבת שלא יאמר כדרך חול ויאמר לה טלי ואכלי ויבטל בלבו פשוט בנדרים ופירש הרבי אליעזר ממיץ דטלי ואכלי אינה הפר' עד שיבטל בלבו וכן עקר. האשה שנדרה הבעל מפר אבל אינו יכול לכופה שתעבור על נדרה ותשתה בלא הפרה פשוט בנזיר. עבד שנדר או נשבע שלא לשתות יין או שלא לאכל בשר אינו חל עליו הנדר או השבועה כלל דאינו ברשותו להודיע לאחרים וכן בכל נדרי ענוי נפש ובכל דבר שיש בו ביטול מלאכה לרבו. ואם קבל עליו נזירות חל עליו ואין האדון יכול להפר אבל כופהו לשתות יין ואם נשתחרר משלים נזירותו פשוט בנזיר [ס"א ע"א].
הבעל יכול להפר אפילו נדרה אשתו ע"ד רבי' דאין לו הפרה דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ואין לה כח לעקור דעת בעלה ולתלות בדברים אחרים ולא עדיף מכשאומרת איני רוצה שיפר הבעל דלא אמרה כלום כך כתוב בתוספתא בגטין על אלמנה כשמשביעין אותה וכו'. וי"מ דאפי' שנתן לה הבעל רשות לישבע על דעת אחרי' יכול להפר כי יכול לחזור בו ואינו דומה לקיים ליכי וכו'.
<h2>דף עח.</h2>
בעל שאמר בלשון חכם שאמר מותר ליך אינו כלום עד שיאמר מופר. ואשה שנדרה והתפיס בה אחר שאמר ואני כמותה והפר לה בעל או אב היא מותרת והמתפיס אסור מה שאין כן בחכם. ואם התפיס בעלה בנדרה אחר כך אינו יכול להפר. והשותק ע"מ למיקט הויא שתיקה ואינו יכול להפר אחר שעבר אותו היום פשוט בנדרים.
<h2>דף עט:</h2>
אלו נדרים שהבעל מפר וכן האב נדרי ענוי נפש כגון שלא ארחץ לא אתקשט לא אכחול וכיוצ' בזה או שאמרה הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ואפילו לא אסרתו עליה אלא יום אחד יכול להפר ומותרת לעולם. אבל דברים שבינו לבינה יכול להפר ומותרת אפילו לאחר שתתגרש אבל אם נשאת לאחר אסור. ודברים שיש בהן ענוי נפש מפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים ודברים שאין בהם ענוי נפש בינו לבינה מפר בינה לבין אחרים אינו מפר אלא לעצמו כיצד אמרה פירו' העולם עלי ואפילו אמרה קונם פירות מדינה זו עלי או פירות פלוני עלי ואפילו שאינו חנוני או הנאת פלוני עלי יפר ומותרת לעולם כי הם נדרי ענוי נפש. קונם שאני עושה לפי אבא לפי אחיך לפי אחי שלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אינו יכול להפ'. שלא אכחול ושלא אפקוס ושלא אשמש מטתי הרי אלו נדרי ענוי נפש ויפר לעולם בנדרים והרמב"ם כתב שלא אכחול ולא אפקוס ותשמיש המטה שהם דברים שבינו לבינה ויפר לעצמו וכן כתבו קצת מן הפוסקים. וכתב הרמב"ם עוד דפירות מדינה זו עלי וכו' דברים שבינו לבינה הם והרמב"ן כתב כסברא ראשונה וכן נראה דעת התוספות. עוד מוכח שם כי האב מפר כמו הבעל נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה אבל לא בענין אחר והרמב"ם כתב שאביה מפר ביום שמעו כל השבועות והנדרים של בתו והבעל לא כי אם דברים שבינו לבינה ונדרי ענוי נפש וראשון נרא' עקר וכן בספרי וכן בירושלמי וכן הסכימו בתו'.
<h2>דף פא:</h2>
האשה שנדרה הנאת תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דמשועבדת היא לו ואם אמרה הנאת תשמישך עלי אסורה שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו פשוט בכתובות ובנדרים ובכמה דוכתי.
ומה שאמרתי דברים שבינה לבין אחרים אינו מפר אלא לעצמו כגון שאמרה קונם מעשה ידי לכל העולם מהני' הפרתו לעצמו ואפילו נתגרש' ממנו והחזיר' אבל לאחרים לא מהניא הפרה ואפילו בעודה תחתיו מעשי ידיה אסורי' לאחרי' ובענין תשמיש אם אמר' הנא' תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו וא"צ הפרה ואם אמרה הנא' תשמיש עליך יפר לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו כך פשוט בכתובות. ועוד פשוט הנאתו של פלוני אינו מופר ואם אמרה נטולה אני מן היהודים מפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה לאחרי' אם תתאלמ' או תתגר'. אין הבעל מפר ולא מתי' נדרי אשתו שבינה לבין אחרים כמו חכם שאשתו כגופו ואין אדם מתיר נדרי עצמו פשוט בנדרים.
<h2>דף פב:</h2>
נדרה שלא תטעום א' מכל המינים בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה ואפילו לא היה לה אותו המין יפר פשוט בתוספתא. נדרה משתי ככרות באחת מתענה שהוא פת יפה ובאחת אינה מתענה שהוא פת סובין מפר למתענה ואינו מפר לשאינה מתענה פשוט בנדרים ולא תאמר דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וכבר הותר לשאינ' מתענה, דלא אמרינן כך אלא גבי חכם שעוקר הנדר מעיקרו.
<h2>דף פג:</h2>
קונם שאני נהנה לבריות אינו מפר הבעל דבעל לאו בכלל בריות ואם נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה פירוש אינו מפר משום נדרי ענוי נפש אבל מפר אם ירצה משום דברים שבינו לבינה ודינו כתבתי למעלה ההפרש שיש ביניהם פשוט וכן כתב הרמב"ן והרמב"ם כתב כמו כן דאף על פי שאין הבעל בכלל בריות יש לו להפר משום נדרים שבינו לבינה שלא יהא זקוק להאכילה משלו בלבד ויש אומרים דלא יפר כלל וראשון נר' עקר וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף פה.</h2>
קונם שאני עושה על פי אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפ' כמו שכתבתי, שאני עושה על פיך יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ואף על פי שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, מיירי דאמרה יקדשו ידי לעושיהן דישנן בעולם ואף על גב דמשועבדות לבעל, קונמות כקדושת הגוף דפקעי מידי שעבוד, ומכל מקום אינן קדושות מעכשיו דאלמוה חז"ל לשעבודו של בעל כך פשוט בנדרים.
<h2>דף פו:</h2>
נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר נדרה מענבים וסבור שנדרה מתאנים או בהפך הרי זה יחזור ויפר. ומיירי כגון שאמרו לו נדרה בתך והפר לה ונמצ' שהי' אשתו לאחר כדי דבור אבל נמצא תוך כדי דבור והוא רוצה גם בהפרת אשתו אף על פי שלא חזר והפר לה הוי הפרה ואם אמרו לו סתם נדרה אשה בביתך וסבור שנדרה בתו והפר ונמצ' שנדרה אשתו אף על פי שלא נמצא אלא לאחר כדי דבור הרי זה מופר והוא שרוצה גם בהפרת אשתו פשוט.
<h2>דף פז.</h2>
קונם תאנים וענבי' אלו שאני טועמת וקיים לתאנים מה שקיים קיים ויכול לחזור ולהפר לענבי' הפר לתאנים מה שהפר מופר ויכול לחזור ולקיים לענבים אמרה תאנה שאני טועמת הרי אלו שני נדרי' פשוט וכן כתב הרמב"ם ורוב הפוסקים, והרא"ש כתב כי יר' לו הלכה כסת' מתני' דקיים לא' מהם קיים כלם כשאמר תאנים וענבים אלו ואם הפר לא' מהם אינו מופר עד שיפר לאחר.
<h2>דף פז:</h2>
יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפרין רוצה לומר שהבעל יכול להפר לא הויא שמועה ויכול להפר ביום שידע שיש מפרין ואותו היום חשו' יום שמועה ומפר עד שתחש' וכן יודע אני שיש מפרין אבל איני יודע שזה נדר לא הוי שמועה עד שידע שזה נדר ואותו יום חשוב יום שמועה פשוט.
<h2>דף פט.</h2>
ההפרה תלויה בשעת הנדר אם היתה נשואה בשעת הנדר אע"פ שלא חל עד אחר שנתאלמנה מפר. היתה אלמנה בשעת הנדר אפי' לא חל עד אחר שנשאת אינו יכול להפר. נדרה בו ביום וגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אפילו לא נשאת אלא שמסרה לשלוחי הבעל אינו יכול להפר פשוט ועוד פשו' אם נדרה בעודה ארוסה ולא הספיק להפר לה האב והבעל עד שמסרה האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי הבעל עם שלוחי האב בו ביום האב אינו יכול להפר שכבר יצאה מרשותו והבעל אינו יכול להפר לפי שאין הבעל מפר בקודמין.
<h2>דף פט:</h2>
קונם שאני נהנת לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך. שאני נהנת לך אם אני עושה לפי אבא ואביך יפר מיד משום דברים שבינו לבינה אף על פי שלא חל הנדר, ודוקא בהפרה אבל בשאלה אין מתירין עד שיחול הנדר. כתב הרמב"ם יש לבעל ולאב להפר נדרי' שעדין לא חלו ולא נאסר' בהם כיצד כגון שאמרה היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני הרי זה מפר אף על פי שעדיין לא הלכה ולא נאסרה וכן כל כיוצא בזה ע"כ וי"מ דכי אמרי' שהבעל או האב יכולין להפר אפילו לא חל הנדר דוקא כשתלת הנדרים בדבר שיש בו ענוי נפש או בדבר שבינו לבינה כגון ההיא שכתבתי למעלה שאני נהנה לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך או נטולה אני מן היהודים אם אני משמשך אבל אם תלת בדב' שאינו עינוי נפש או שאינו בינו לבינה כגון קונם יין עלי אם אלך למקום פלוני אינו מפר עד שיחול הנדר וכן כתב הר' יונה בשם רבותיו, ולא דאמי לההיא דאמרינן קונם יין לאחר שלשים יום מפר אף על פי שלא חל הנדר דהתם חייל ממילא. אם נדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או לבית אביה ואמה כתבו המפרשי' דהבעל מפר משו' ענוי נפש וכן מוכח בנדרים [פ"ג ע"ב] בההיא דאמרי' טומאת המת אית לה צערא שנא' והחי יתן אל לבו. שומרת יבם ליבם אחד יפר נדריה היבם. ואם נפלה לפני ב' יבמין יפרו הם בשותפות ולא אחד לבדו כך פשוט ביבמות.
